<h1>ספר התרומות שער נ"ג חלק ד'</h1>
<h2>דף לא:</h2>
ויש לברר שובר שנכתב בסך סתום כמו בכתוב בו דינרין סתם או שאין בו זמן ולא סכום ממון ונמצא שאין מבורר אם נכתב על שטר זה או על שטר אחר שהיה לו עליו קודם לזה שמוציא עכשו לפנינו, מי מהן יקרא מוציא בעל השטר או בעל השובר. זה הדין נראה בעיני שהשובר מבטל שטר החוב, כדרבא דאמר שטר לך בידי פרוע גדול פרוע, אלמא אע"פ שאין ספק בשטר ונודע לנו עד עתה שהיה קיים לשון זה המסופק שוברו ומבטלו. ועוד ראיה מהא דתנן [ב"ב קע"ב ע"א] נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין, נראה מכאן שכל שובר אע"פ שהוא בלשון מסופק מבטל שטר החוב, שהוא ודאי אצלנו [שחד] מיניהו אינו פרוע. ועוד ראיה מההיא דאמרינן [ב"ב קע"א ע"ב] הא תקון רבנן דכי כתבינן תברא אי לא ידעינן זמנא דשטרא דהלואה כתבינן תברא בסתם. פירוש, בלא זמן. והאי תברא ספק הוא אצלנו אם נכתב על זה שיוצא לפנינו או על שטר אחר שהיה לו עליו שנכתב קודם לזה שמוציא עכשו, ואעפ"כ מבטל שטרא שהיה עד עתה בחזקת ודאי. ועוד ראיה מההוא דמשנינן [ב"ב קע"ג ע"א] במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר אעפ"כ אתא תברא ומרע לתרי שטרי. מכל זה למדנו שובר מסופק מרע לשטרא ודאי מפני שהשטר בא להוציא מבעליו ועליו להביא ראיה, זה נ"ל. והרצתי ראיותי לפני הרמב"ן והשיב אמת הדבר ויציב הענין ואין בו ספק ואין מיחוש שכל שובר שאין בו זמן ולא סכום ממון אלא שכתוב בו שנפרע מכל חוב שהיה לו עליו וכל שיש למלוה על הלוה פרוע, דיד בעל השטר על התחתונה, וכבר הבאתי בזה ראיות גמורות. וכן בשובר שכתוב דינרין סתם מבטל כל שטר שיש לו עליו, והוא שובר שהעדים טעו והשמיטו סכום הממון או שכתבו סתם. ואי קשיא לך הא דאמר בפ"ק דב"מ [ד' ע"ב] גבי סלעים דינרין שאני התם דקא מסייע ליה שטרא, ופרש"י ז"ל שהעדים החתומין בשטר מעידין כדבריו שלא היו אלא שתים ולפיכך לא פירשו מנינם כמה, ההיא בשטר הלואה איתמר דאמרינן כיון דידעי העדים דיד בעל השטר על התחתונה אלו היו יותר משנים מפורש היו כותבין, אבל בשובר אדרבא אמרינן דילמא לא ידעו סכום ממון השטר וכתבו סתם כל מאן דמפיק לורעיה. אבל שובר שהיה כתוב בו כך וכך דינרין ונמחק הסכום ונשאר דינרין או שכתוב במקום הסכום תיבה שלא נתקיימה למטה אומר אני שאותו שובר פסול ויד מוציא על התחתונה, שאם לא תאמר כן הרי שהיה חייב לחברו מאתים וכתב לו נפרעתי ממך מאה דינרין ימחוק מאה וטוענין עליו שפרעו מאתיים דינרין, אלא אין דנין נמחק אלא להורע כחו של מוציא. והכי נמי בפ"ד אחין [יבמות ל"א ע"ב] גבי זמן א"ה אפילו בגרושין נימא הכי התם להצלה דידיה קא אתי, כלומר ואי מזיק ליה קטליה ליה. ופרש"י ז"ל ומיהו אי לא תקון רבנן זמן הוה מצי לחפויי עליה ומספיקא לא קטלינן ליה. כלומר דאמרינן מפני שהורע כחו בזמן הזה גזיתיה. ובירושלמי [ב"ב פ"י ה"א] אמרינן כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלייה, ע"כ.
